<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ה' שער ד'</h1>
<h2>דף נא:</h2>
והבכור מאביו יטול פי שנים בנכסי אביו. (ו)כיצד הניח חמשה בנים ואחד מהם בכור, הבכור נוטל שליש הממון, וכל אחד מן הפשוטים נוטל שתות. הניח תשעה בנים הרי הבכור נוטל חמישית וכל אחד מן השמונה הפשוטים נוטל עישור. וכן על חלוקה הזאת חולקים לעולם, [כ"כ] ר"ם בפרק שני דנחלות. והיורש נוטל חלק בכורה בשביל אביו. בכור [נוטל פי שנים] בנכסי האב, ואין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם. ואין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראויים לבוא לאחר מיתת אביו, אלא בנכסים המוחזקים לאביו שבאו לרשותו.
היה לאביו מלוה ביד הבכור, יטול בה הבכור חצי בכורה. ורי"ף ז"ל הביא המחלוקת בפרק יש נוחלין. ור"ם ז"ל פסק דפלגי. וכן דעת רבינו הרשב"א ז"ל, דאילו כפירוש הראשון שהביא רי"ף ז"ל דאמרי ובמלוה שעמו פלגו, כלומר הואיל וישנה תחת ידו יש לו בה חלק בכורה כמוחזקת היא ע"כ, אם כן הול"ל "ובמלוה שעמו נוטל עמו". על כן [העיקר] הוא הפירוש האחרון ובמלוה שעמו פלגו לה אחוה בהדיה, דשקיל איהו פלגא דחלק בכורה, ואידך פלגא פלגי לה כולהו בשוה. דמספקא ליה אי הוה מוחזקת אי לא וכו', כדאיתא ברי"ף. והבכור שמכר חלק בכורה קודם חלוקה מכור, שהרי יש לבכור חלק בכורה קודם חלוקה. ואם חלקו הבכור והפשוט ונטל חלק כפשוט, ויתר בכל הנכסים ואינו בשאר הנכסים אלא כפשוט. בד"א כשלא מיחה, אבל אם מיחה ואמר בפני עדים "מה שאני חולק עם אחי בשוה לא מפני שמחלתי בחלק בכורה" ה"ז מחאה.
בעל שמתה אשתו ואחר כך מת אביה או אחיה או אחד מן המורישין אותה אין הבעל יורש אותן, [אלא יורש אותן] זרעה אם היה לה זרע, או תחזור הירושה למשפחת בית אביה, שאין הבעל יורש נכסים הראויין לבא לאחר מכאן, אלא הנכסים שכבר באו לירושה קודם שתמות. ומלוה של אשה, אע"פ שהיא נכסים הראויין לגבי בכור, לגבי בעל מוחזקת היא. דכל מאי דאית לה לאיתתא ירית. כן דעת ה"ר יהוסף בן מיגש. ורי"ף [כתב דמלוה] כראויה, ופסקי כרב פפא דאמר הלכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות. כן דעת רבינו חננאל בפרק שור שנגח, דאשה (שהזיקה) [שהזיקוה] ומתה, אליבא דרב פפא נזקיה ליורשיה ולא לבעל בין שגבו קרקע בין שגבו מעות. דראוי הוא, ואין הבעל נוטל בראוי ע"כ. וכן דעת הרשב"א ז"ל דראויה היא.
